ברגעי המשבר הכי גדולים בתהליך השיקום של רז (תהליך שעדיין נמשך) – הערך שבו נאחזתי ואותו טיפחתי היה ערך התקווה. 

בלי הערך הזה כל ההדרכה הזו לא היתה נכתבת, כל פעילות הקהילה שלי (שבט בחרתי בטוב בפייסבוק – אתם מוזמנים), ההרצאה שאיתה אני מסתובבת בארץ ובעולם (10 המפתחות לבחירה בטוב) – כל אלו לא היו מתקיימים.

הפעילות שלי בנושא זה החלה, להזכירכם, בעוד שהייתי בערפל מוחלט, בחוסר וודאות, לכאורה, באשר לעתידו של רז.

לכאורה, כי במוח שלי החזקתי כל העת תמונה מנצחת של רז הולך, רץ, חוזר לעצמו. מה הניע את התקווה הזו?

ציפייה עוצמתית, שיום אחד – יהיה בסדר. ויום אחד, ועוד יום, ועוד יום – באמת בסדר.

מה הכוונה ל״בסדר״?
נוצרת שגרה, שגם אם חלק אינטגרלי מהשגרה הזו הם טיפולים, מרכזים שיקומיים, בדיקות רפואיות ותרגילים יומיומיים, גם אם השגרה שלנו היא אולי לא שגרתית, יש בה קצב מסוים, יש בה התקדמות, ויש בה – הרגלים. 

הטמענו לעצמנו הרגלים טובים, מקדמים, מעצימים. שמנו דגש על בחירה בטוב: בהרגלים טובים, בבילויים משפחתיים, ניצלנו את הזמן הרב עם רז לחיזוק הקשר המשפחתי בינינו, התחלנו לאמץ אורח חיים של תרגול יוגה, אפילו רכשנו הרגלים של תזונה בריאה ונטולת גלוטן, ויותר מכל אלו – הקפנו את עצמנו בסביבה מפרגנת, מקדמת ובוחרת בטוב.

איך מטפחים תקווה?

מבינים קודם כל שיש לנו בחירה. התקווה בפני עצמה היא בחירה אמיצה, בחירה של ממש ואקטיבית מאוד. 

שנית, בודקים אילו כלים יש לאנשים סביבנו ואילו אפשרויות יש סביבנו שיכולות לעזור לנו באמת לטפח תקווה. התקווה היא מה שהחזיק ומחזיק אותי בשעת המשבר האישי שלי, ידעתי שהיה מה שעזר לי ברגעים מייאשים לטפח אותה, 

כשהחלטתי לייצר את הערכה הזו – ידעתי בוודאות שהכלים ששירתו אותי, יעזרו לאחרים במשבר – אם רק אדע לדייק אותם. 

אז איך מטפחים תקווה? הנה כמה כלים מאוד פרקטיים:

1. כבר הצלחתי – תחשבו על רץ מרתון (כלומר רגיל לרוץ מעל 42 ק"מ)
שעומד לרוץ במירוץ מקומי של 10 ק"מ. האם הוא בטוח שהוא יצליח? ברור שכן.

 זה יעד שמבחינתו הוא כבר ברור מאליו. ומה לגבי גבר כבד גוף, שהחליט להיכנס לאורח חיים בריא ואחרי 3 ק"מ אדום ומתנשף בכבדות? האם יש לו ביטחון מלא על יכולתו לרוץ 10 ק"מ? ברור שלא!

תחשבו עליכם, כשבאתם לקרוא את הדף הזה – בכלל לא הקדשתם מחשבה לעניין הצלחת הקריאה. ואם ילד בתחילת כיתה א' ינסה? מה תהיה התחושה שלו לגבי הצלחת הקריאה בדף? ועוד בלי ניקוד.

כך כולנו – הצלחות שלנו בחיים יוצרות אצלנו ביטחון באשר להתמודדות שלנו עם האתגר הבא. וזה בדיוק מה שעשיתי. ידעתי שכבר צלחתי אי אלו משברים, הייתי רק צריכה להיזכר בהם… בחנתי כל הזמן משברים שליוו אותי במהלך החיים, חזרתי אליהם וראיתי שכדי לצלוח אותם השתמשתי בחוזקות שלי – והצלחתי. זה חיזק אצלי את התקווה שגם הפעם אנצח!

2. מודה אני – למה הכרת תודה חשובה כל כך לצמיחה ממשבר? מחקרים רבים בנושא האושר מוכיחים באופן חד משמעי שהכרת תודה באופן קבוע מגבירה רמת אושר.

איך זה קורה? הכרת תודה היא הכרה במה שיש לנו, היא תשומת לב והארה של הטוב בחיינו, כשאנחנו חיים במצב של הכרת תודה אנחנו בהכרח מחפשים בכל דבר, בכל מקרה, בכל אירוע – "מה מעולה בזה?" 

כשאנחנו מרוכזים בטוב שכן קיים בחיינו, אנחנו במיקוד פנימי להשגת אושר, בשליטה על התחושות שלנו, ולא עסוקים בהשוואות, בקנאה או תחרות  – למה זה קרה דווקא לי? למשל..

הכרת תודה היא צעד מאוד אקטיבי. היא מכריחה אותנו לצאת מקורבנות ולהתחיל לפעול!!

כשאנחנו מתקשים במציאת הזדמנויות להכיר תודה – זה בדיוק המצב להכריח את עצמנו לעשות זאת – FAKE IT TILL YOU MAKE IT – כלומר -תזייף את זה עד שתצליח לעשות את זה בטבעיות..

כשאנחנו במקום של אופטימיות והכרת תודה, אנחנו פתוחים להזדמנויות, אנחנו מתמקדים בפתרונות ולא במשברים. 

בהמשך תמצאו תרגיל מעולה להכרת תודה. 

איך יישמתי את הכרת התודה בעצמי?

הסתכלתי מסביבי ודאגתי להודות על כמה אני מבורכת – בבית וקורת גג מעל לראשי, במשפחה מלוכדת ועומדת לעזרתי ולעזרת רז כל הזמן, הודיתי על כך שמכרתי את העסק שלי ממש לפני המקרה של רז, ויכולתי להשקיע ברז ובשיקומו זמן יקר, הודיתי על בני המשפחה וחברים יקרים שחיזקו, עזרו, פתחו את ליבם וניצלו את כל קשריהם על מנת לסייע לנו להגיע לפתרון כלשהו – כשאי הוודאות הנוראי אפף אותנו. 

3. בדקתי מה האפשרויות שלי – הביטוי "בחרתי בטוב" – אינו מקרי. הבנתי די מיד – שיש לי בחירה, בכל רגע נתון. אין מבוי סתום, רק דרך ללכת בה. הדרך אותה אני אבחר.

4. יזמתי – יצאתי לפעולה. למחקר אחר הטיפול הטוב ביותר, יזמתי לימודים מקצועיים שלי, לימודי התפתחות אישית ואינסוף הרצאות, לאחר מכן יזמתי את קיום ההרצאה שלי, פניתי לאינסוף גופים, והפעולות הללו – החזירו לי תחושת שליטה, הייתי עסוקה, עזרתי לאחרים, יצאתי מהמשבר שלי כדי להיות עבור אחרים. תחושת חוסר השליטה בעקבות המשבר התחלפה בתחושת השליטה שלי על בחירותיי. 

כל אלו נתנו לי תקווה לכך שגם את המשבר הזה נוכל לנצח, וגם איתו נתמודד בהצלחה. האמונה בעצמינו והכוחות הלכו וגדלו ככל שהשתמשנו בכלים הללו.